בגוף ראשון

בגוף ראשון: שלמה (שלומי) בוכריס - כתבתה של סאוי אייצק

Mon, 20 Apr 2026 20:00:00 +0000

בבוקר ה-6 באוגוסט 2006, בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה, המתינו בשטחי הכינוס שבצמוד לקיבוץ כפר גלעדי חיילי מילואים מגדוד המילואים 9255 של הצנחנים. בשעה 12:00 נורה מטח קטיושות כבד לעבר האזור, ואחת הקטיושות נחתה בין החיילים. עשרה מהם נהרגו במקום, שניים נוספים מתו מאוחר יותר מפצעיהם בבית החולים. עשרה חיילים נוספים נפצעו.

אבא שלי שירת כלוחם מילואים בגדוד 9255, וחלק מהנופלים היו חברים קרובים שלו, וביניהם גם שלמה (שלומי) בוכריס ז"ל - חברו הטוב ביותר. אבא שלי לא שיתף אותי מעולם בסיפור הנפילה, בשל הגיל שלי ובשל הטראומה מהאירוע. הוא נכנס ללבנון רק כמה שעות החברים, חיכה לתגבורת של שלומי וחבריו הנוספים מהגדוד. כשיצא מהלחימה בלבנון, הגיע חבול ומותש ללוויות ולשבעות של חבריו. בכתבה אבא שלי משתף לראשונה על שלומי, על האסון ועל ההתמודדות, יחד עם שרה אמו של שלומי ובעז נבט, מפקדם לשעבר.

בגוף ראשון: סמ״ר יהלי שרור - כתבתה של תגל אזולאי

Mon, 20 Apr 2026 19:13:21 +0000

שלושה במאי 2025, ה' באייר.

יהלי שרור ז"ל, לוחם יהל"ם בן 20 מהיישוב עומר נפל כתוצאה מפיצוץ מטען חבלה, לאחר שנכנס לפיר מנהרה ברפיח. לצידו נפל סרן נועם רביד ז"ל.

אני תגל אזולאי. יהלי ואני מכירים מילדות, גרנו באותו הישוב, למדנו באותה השכבה ובחלק מהשנים אפילו היינו באותה הכיתה. למרות שהיינו בחבורות שונות הכרתי אותו. מזמינה אתכם להאזין ולהכיר קצת יותר את יהלי ואת הסיפור שלו.

בגוף ראשון: יאיר אליהו - כתבתה של נוי לאופר

Mon, 20 Apr 2026 16:32:34 +0000

במציאות הישראלית של היום, כל אחד מכיר מישהו שנפל בקרב, גם אם לא מקרוב. יאיר אליהו ז״ל היה הבחור הנחמד מהכיתה שלא ממש הכרתי. כשנודע לי שנפל בקרב ביולי האחרון, ידעתי שביום הזיכרון ארצה לדבר עליו. דרך הפרויקט ״בגוף ראשון״ זכיתי להכיר את הבן, האח, החבר והלוחם שהיה דרך האנשים הכי קרובים לו.

אני נוי לאופר, מזמינה אתכם להאזין לסיפור חייו, נפילתו, והנצחתו של סמל יאיר אליהו ז״ל, לוחם הנדסה קרבית ובן כיתתי, שנהרג בבית חאנון במלחמת חרבות ברזל ביולי 2025.

בגוף ראשון: בחרי עטיה - כתבתה של גל עטיה

Mon, 20 Apr 2026 16:24:26 +0000

שנים-עשר באפריל 1984.

בחרי עטיה, אז בן 51, אבא לתשעה ילדים, ששרד את הפרעות בלוב ועלה לארץ במלחמה העצמאות כדי לשרת בחטיבה 7 של השיריון ולבסוף גם נפצע במלחמת ששת הימים, היה בדרכו הביתה מאירוע משפחתי, והוא לא ידע שמאותו יום החיים שלו ישתנו מקצה לקצה.

אני גל עטיה, ולא הכרתי את סבא שלי. אבל חוויות קשות שעברתי לאחר טבח שבעה באוקטובר העמידו אותי מול המסע לטיפול בעצמי וההבנה שסבא שלי, גיבור במלחמה שלא ידעו את שמה, נפטר מפוסט-טראומה בה נאבק 12 שנים לאחר שהיה אחד מחטופי קו 300.

מזמינה אתכם להאזין, ולהכיר יותר את סבא שלי, ואת החשיבות שבטיפול בטראומה.

מרואיינים: גיטה עטיה, יצחק עטיה, ועליזה עזריה
תודה מיוחדת למשה עטיה, מיה עטיה, יועד מאיר וטלי ליפקין-שחק.
שיר סיום: החיים יפים
מילים: אחינועם ניני וגיל דור
לחן: ניקולה פיובאני